הביתן האמריקאי בסלון האווירי של פאריס: תצוגת החלל של NASA :
1972, 1974 שתי תערוכות ענק – כ”א כ 6000 מ”ר. מאות מוצגים שהובאו ממוזיאון החלל ה”סמיטונינס” – וושינגטון, עיצוב חללי ענק, הדמיית סביבות הנחיתה על הירח ועיצוב תצוגה היסטורית של סוכנות החלל האמריקנית NASA. ניהול: שמואל גרונדמן ז”ל
כמנהל הסטודיו לעיצוב מוזיאונים בחברת ש. גרונדמן בע”מ, נפל בחלקי לנהל פרוייקט עיצוב והקמה של תצוגה היסטורית בנושא ההיסטוריה של החלל האמריקאי בסלון האווירי של פאריז, בשנת 1971.
זכינו במכרז בינלאומי מטעם השגרירות האמריקאית בתל אביב וסוכנות החלל נ.א.ס.א בשטח 6000 מ”ר. וזאת לאחר שהאמריקאים ראו בסלון האוויר שנה קודם לכך תצוגה שעיצבנו לתעשייה האווירית הישראלית.
יצאתי בראש קבוצת מעצבים ומבצעים ישראליים לפאריז להקים את התערוכה הענקית, לאחר תקופת הכנה של כשנה בסטודיו בישראל. במכרזים לעבודות הביצוע זכו חברות אירופאיות ; היוגוסלבים בעבודות נגרות, האיטלקים בעבודות צבע והספרדים בעבודות סלילת השבילים. עובדי הקבלן הספרדיים היו ערבים תושבי פאריז.
הרבה סיפורים ותיאורים מדהימים עברו עלינו בתקופת הקמת התערוכה, אחד הסיפורים המצביעים על האופי המיוחד במינו של עבודת ישראלים יחד ובמשולב עם מעצבים ומבצעים ממדינות שונות היה הסיפור הבא:
בשטח התערוכה התנהלה העבודה העצומה בכל שטחי היריד הבינלאומי כסדרה ומועד הפתיחה הלך וקרב. בין היתר ביצענו עבודות עיצוב וציור הדמיות בשטחים פתוחים – על לוחות ענק הצמודים למנועים, לטילים ולחלליות. מידי פעם עליתי על פיגומים עם תיק התכניות ובדקתי את התאמת הביצוע לתכניות. באחת ההפסקות השארתי את תיק התכניות והציורים על אחד הפיגומים וירדתי יחד עם חברי לאכול במסעדת הסלון כבכל יום. במסעדה שמענו ערב רב של שפות. המלצר ידע כצפוי רק צרפתית. אף אחד מהישראלים לא דיבר צרפתית ולא הצלחנו להסביר מה בדיוק אנחנו מזמינים לאכול. לאחר התלבטות קלה הוצאתי כלי כתיבה וציירתי על מפית את המנות המוזמנות. המלצר רץ עם המפית למנהל המסעדה שהגיע והחתים אותי על הציורים ולכן זכינו לארוחת מלכים.
כך גם קבלתי חיזוק לדעה שהציור הוא שפה בין לאומית המובנת לכל אחד.
.
חזרנו לשטח התערוכה. עלינו על הפיגומים ואז חשכו עיני; תיק התכניות והציורים נעלם. מלמטה שמעתי צחוק של עובדי הקבלן הערביים ואחד מהם הצביע על הכביש, כלומר על האוטוסטראדה המקיפה את הסלון ואת פאריז. מרחוק ראינו את התכניות והניירות מתעופפים על הכביש הרחב. בנוסף לכל הצרות החלו לטפטף טיפות גשם. רצנו במהירות אל האוטוסדראדה לאסוף את הניירות, לפתע עצרה בחריקה מכונית ספורט שחורה שטסה במהירות וכמעט דרסה אותנו, אלא שהעצירה גרמה להחלקה ומההחלקה לגלגול 3 פעמים והתוצאה – המכונית הפוכה וגלגליה ממשיכים להסתובב. נחרדנו למחשבה שהנה בגללנו קרה דבר נורא לנוסעים. לא עברו שניות ספורות ונפתחה דלת המכונית ההפוכה ויצאו מפתחה גבר וגברת צעירים, מנערים את בגדיהם כאילו לא קרא דבר. משם רצנו חזרה לסיים את העבודה.
למחרת החלטנו לבצע פעולת תגמול – הקדמנו לבוא לשטח הסלון לפני האחרים, נכנסנו למתחם הספרדי פרקנו את מכבשי הסלילה; הוצאנו צינוריות, פרקנו ברגים ומגופים וכל מה שניתן והסתלקנו. באותו יום הספרדים ועובדיהם לא עבדו.
.
ערב לפני הפתיחה נשמעו צעקות בבליל שפות: עשן! אש! מכוון הביתן המרכזי. תקרת הבד של האולם בגובה 15 מ’ עלתה באש. התקרה הייתה תפאורת רקע לחלל החיצון – כוכבים וגלקסיות שצוירו על ידינו. מיד הגיעו מכבי האש והצליחו לכבות את האש כמעט ללא נזק.
באולם עצמו הוצג “העכביש” הענק אשר באמצעותו נחתו אסטרונאוטים אמריקאים על הירח. מסביב הונחו מתקני הדמייה רובוטיים ותצוגות נוספות אשר לשמחתנו לא ניזוקו. הפתיחה למחרת הייתה מפוארת וזכינו למחמאות רבות וגם בתצוגת ענק נוספת של האמריקאים כעבור שנתיים.