בית התפוצות
משתתף בצוות ההקמה החל משנת מול הצוות הלונדוני בראשות מעצב העל ג’יימס גארדנר בשנת 1974. לאחר הפתיחה ב1978 מקים את המחלקה לעיצוב, הפקה וביצוע של התערוכות המתחלפות. משמש במשרת מעצב הבית במשך 15 שנה. בתקופה זו מעצב, מפיק ומבצע כ 90 תערוכות מוזיאוניות בנושאי קהילות ישראל מרחבי העולם, וכן מכין כ 30 תערוכות ניידות לחו”ל, מקים את אגף השימור האמנותי של תצוגת הקבע עד שנת 1993. ניהול: שייקה ויינברג, אלוף (מיל) אהרון דורון. אוצרות: אבא קובנר – הסופר והמשורר היסטוריון: ד”ר אלי בן גל.
ההיכרות שלי עם בית התפוצות החלה בשנת 1974 כאשר שמשתי כמעצב וכמנהל הסטודיו בחברת שמואל גרונדמן ז”ל ברחוב גורדון בתל אביב.
באותה שנה הגיעו 32 תכניות העיצוב של המוזיאון החדש – בית התפוצות הישר משולחנו של המעצב הבינלאומי ג’יימס גארדנר שהיה המעצב הראשי של בית התפוצות בשיתוף עם המשרד הישראלי – משרד ש. גרונדמן לעיצוב והקמת מוזיאונים ותצוגות. המשימה העיקרית של בניית התצוגה בבית התפוצות הוטלה על כתפי מתכנני ומבצעי משרד גרונדמן. תחילה היה עלי ליישם את נושא תרגום התכניות למודלים, להכנת תכניות פרוט לביצוע ולתרגום שפת התצוגה מאנגלית לעברית. בעיקר לשלב תכנים שהסופר והמשורר אבא קובנר אשר היה אוצר המוזיאון, הוביל וביקש לשלב. בנוסף היה עלי לבצע דגמים בבחינת אב טיפוס לתצוגות השונות. לא אשכח את דוגמת אבן ההרודיאנית הראשונה אשר עוצבה ידנית על ידינו כולל טקסטורה מגוונת – כהצעה לבניה ולביצוע תפאורת הענק בכניסה לבית התפוצות של קטע מקירות האבן ההרודיאניות המסמלות את חורבן בית שני. האבן הוכנה ונצבעה כרגיל ברגע האחרון בסדנת הביצוע הגדולה של חברת ש. גרונדמן באזור התעשייה בבני ברק. למחרת נסעתי לבית התפוצות ע”מ להציג את אב הטיפוס. קשרנו היטב את האבן על ה”פולסואגן” שלי וכאשר הגעתי לבית התפוצות חשכו עיני – צד אחד של האבן הפך את “עורו” כמו זיקית לצהוב בוהק, הסתבר כי השמש “צלתה” את צידה האחד של האבן והתוצאה הייתה עגומה. הפתרון שלי היה להסוות את המפגע. סובבתי את האבן כאשר הצהוב מולי וכך הגעתי לבית התפוצות ודאגתי להציג את האבן כאשר הצד הסורר מופנה אל הקיר. כך עברה המשימה בשלום. קטע נוסף המהווה אב טיפוס היה עיצוב ובניית קטע של תצוגת ה”צוללת” זה הכינוי שקיבלה תצוגת העלייה לארץ ישראל המסיימת את התצוגה בבית התפוצות. היו בתצוגה עשרות מקרני שקופיות שהבזיקו והקרינו מבעד לחלונות עגולים את כל ההיסטוריה החזותית של העלייה לארץ ישראל. חלון עגול כזה עוצב על ידי כולל כל המאפיינים הטכניים. הקירות של ה”צוללת” היו קמורים וכך עיצבתי ויותר נכון פיסלתי את החלון הראשון של התצוגה המסיימת את המוזיאון.
.
תקופה קצרה לאחר שהמוזיאון נפתח ובהמלצת מיכה בר-עם זוכה פרס ישראל לאמנות הצילום, נקראתי ע”י שייקה וינברג מנכ”ל המוזיאון שהיה המנוע המרכזי של ההקמה, לעצב את תערוכת גיטאות רומא וונציה באולם התערוכות המרכזי של בית התפוצות האוצרת: דניאלה לוכסנבורג השנה הייתה 1979. שייקה בקש שאשלב בעיצוב את האדריכל דוד פישר אשר לימים תכנן את המגדל המסתובב של דובאי. דוד פישר עד מהרה למד להכיר את העבודות המוזיאליות שבצעתי עד אז ובקש ממני לעצב את התערוכה וכך היה, זו הייתה התערוכה הראשונה שלי בבית התפוצות, התערוכה הסביבתית הראשונה באותה תקופה אשר נבנתה
ב 360 מעלות. פנורמות ענק של הגיטאות ובתוכן המוצגים וסיפורם המדהים. מכאן הדרך הייתה קצרה לקבל מינוי של מעצב המוזיאון ומנהל האגף לשימור תצוגת הקבע והקמת תערוכות הבית למשך 15 שנה. הקמתי כ 90 תערוכות שונות בנושאי הקהילות היהודיות מידי חודשיים תצוגות בשטח כ 300- 500 מ”ר. כל התערוכות המוזיאליות עוצבו ונבנו בתנאי לחץ גדולים כיאה לתצוגה מתחלפת ולחומרים המגיעים ברגע האחרון. הצוות שהקמתי כלל את עובדי הבית; בעיקר הנגריה, מעבדת הצילום, מעבדת האלקטרוניקה, החשמל וסדנת השימור שהקמתי לשמירה על תצוגת הקבע. כל הצוות הזה הקים תערוכות בסדר גודל ענק מידי חודשיים . מידי פעם עיצבתי חלקים חדשים של תצוגת הקבע כולל פיקוח אמנותי וניהול הקמת 2 מודלים ענקיים של בתי כנסת חדשים. במיוחד בלט מודל בית הכנסת בוארשה. רוב התערוכות המתחלפות הוכנו כך שניתן היה לשלחן לחו”ל כתצוגות ניידות. שתי התערוכות האחרונות שהקמתי היו תערוכת עשרת השבטים האבודים, ותערוכת יהודי ספרד. תערוכת עשרת השבטים שהקמתי הייתה ייחודיות בבית התפוצות בעיקר מבחינת מאפיין העיצוב. היא כללה תצוגות של דיאורמות, תאורה אמנותית, שיחזור נהר הסמבטיון ופנלים אלכסוניים, גרמו לזעזוע של הקונספט המוזיאונלי הרווח בבית התפוצות, של עיצוב במתכונת קונבנציונאלית תצוגות פרונטליות של תמונות, הסברים, כותרות ותצלומים ברצף כרונולוגי. את תערוכת יהודי ספרד לוויתי לספרד שם הרכבתי בעזרת צוות ספרדי את התצוגה שהגיעה בארגזים עצומים בארמון ענק ליד הכנסיה “אל קאזאר “בעיר סגוביה .
בערוב ימיו אבא קובנר חלה במחלה קשה, כאשר בקושי דיבר הוא הנחה אותי להקים בבית התפוצות את אגף השואה. הכנתי מודל מורכב שקבל את ברכתו : אולם בסופר פרספקטיבה בו הקהל רואה עשרות פסי רכבת נעלמים אל האופק. מעבר לפסי הרכבת על מסך פנורמי מוצג הסרט הקשה מכל ה”אמבולנס” המתאר נאצים שהשמידו באמצעות מערכת גז מאות ילדים. התצוגה היתה למעשה סימבול חזק ביותר להנצחת השואה. את המודל הספקנו להציג בפני ראש העיר תל אביב דאז “ציץ” שלמה להט ואייב שפיגל המיליונר שתרם ליד ושם ולהקמת מבנה חדש לבית התפוצות. הם התרגשו מאוד והסכימו להקים את האגף. לצערי אבא קובנר הלך לעולמו ובאותו חודש היה לי הכבוד לעמוד במשמר עובדי בית התפוצות ליד ארונו שהוצב ברחבת הכניסה לבית.
המעצב הבינלאומי ג’יימס גארדנר שעמו היה לי קשר מקצועי כל שנותי בבית התפוצות, הזמין אותי לסטודיו שלו בלונדון ע”מ להשתלם במוזיאולוגיה . שם למדתי והשתלמתי בכל מאפיני המוזיאולוגיה ובעיקר בעיצוב מוזיאונים. המבחן היה לנתח מקצועית 10 מוזיאונים שגארדנר עיצב ברחבי לונדון ביניהם המוזיאון ההיסטורי של לונדון במתחם “ברביקאן”.